אחד הנעלמים הגדולים בתהליכי שינוי הוא ניסיון לזהות גורמים המגדילים את סיכויי הצלחת השינוי.
יש גורמים רבים שמשפיעים על הצלחת תהליך שינוי. אחד מהם הוא האנרגיה.
בכל תהליך שינוי נוצרת אנרגיה שדוחפת, מקדמת, מחוללת ומאפשרת לשינוי להתרחש.
קשה מאוד לשים עליה את היד או להגדיר אותה במדויק. זה משהו בתחושה, בהרגשה שקורים דברים, שמשהו זז, מתרחש.
אולי לא ניתן לראות את האנרגיה, אבל בהחלט ניתן להרגיש אותה ולהיווכח בתוצאות שלה. מנהלים מדווחים שמשהו קורה, משתנה, הם והעובדים יותר ממוקדים, מפוקסים, החלטות שמתקבלות מיושמות. כשמגיעים למקום כזה, מרגישים משהו באוויר, בהתנהלות של המנהלים והעובדים, בשיח הארגוני, בעשייה.
הנהלות ומנהלים צריכים להיות ערים לחשיבות שמירת האנרגיה בתהליכי שינוי ככוח מקדם ומניע. ללא האנרגיה הזו קשה מאוד לחולל שינוי.
מי שרץ למרחקים ארוכים יודע שהוא נדרש, מידי פעם, לג’ל אנרגיה או מזון שיחדש את מלאי האנרגטי כדי שהגוף יוכל להמשיך לרוץ. אחרת הגוף נחלש, המהירות פוחתת ונאלצים לא פעם להפסיק לרוץ או שמגיעים לקו הסיום באפיסת כוחות.
כך בדיוק גם בתהליך שינוי. ג’ל האנרגיה בתהליך שינוי בא לידי ביטוי בהחלטות שההנהלה מקבלת ובנחישות היישום, במוכנות לקחת אחריות ולהתמודד עם סוגיות קשות ולא רק עם סוגיות נוחות, בדרישה לצאת מאזור הנוחות. במסרים שההנהלה מעבירה לעובדים, בהצבעה על הדרך הנדרשת כדי להגיע ליעד שהוגדר, במיקוד והחתירה הבלתי פוסקת להשיג את התוצאות המצופות כשכל הזמן העיניים מופנות למצפן שמראה את הכיוון בו נדרשים להתקדם. כשזה לא קורה, ההנהלה, בעצם, לא לוקחת את ג’ל האנרגיה שיקדם את תהליך השינוי. ואז כמו בריצה הגוף נכנס למשבר אנרגטי.
כשארגון הנמצא בתהליך שינוי נכנס למשבר אנרגיה, קשה מאוד להטעין אותו מחדש. מנהלים ועובדים מאבדים אמון ולא מוכנים לשלם את המחירים שהשינוי דורש. אפשר לזהות את התופעות האלה בארגון, די להביט באנשים מנהלים ועובדים, להקשיב לשיח המתנהל במסדרונות ובישיבות כדי לזהות את המשבר האנרגטי.
ארגונים ומנהלים שרוצים להוביל שינוי בהצלחה ולהגיע לתוצאות מצופות, חייבים לתת את הדעת, איך הם נמנעים ממשבר אנרגיה.