זה מתחיל בהודעה מיוחצנת לעיתונות על זכיה במכרז. תמונת המנכ”ל המחייך מתנוססת מעל דפי העיתון תוך לחיצת יד אמיצה ללקוח. המנכ”ל נושא את דבריו ומדגיש (ברגש) את חשיבות הפרויקט, איכות העבודה והיחס המיוחד בין החברה הזוכה והלקוח.
זה נגמר לא פעם בבתי משפט. להלן מספר דוגמאות מהעת האחרונה. רק היום פורסם בגלובס על סכסוך בין משרד המשפטים לחברת נס. טלדור, עפ”י העיתונות הכלכלית, נמצאת בסרט דומה עם מע”ץ. שלא לדבר על הסכסוך המתוקשר בין הרשות השניה לרשת, קשת וערוץ 10 בנושא עמידה בהתחייבויות המכרז.
למה זה קורה?
הנה מספר סיבות אפשריות:
1. תרבות ארגונית וניהולית המגלה סובלנות ומקנה לגיטימית לאי עמידה בהתחייבויות. נדמה לי שהיה זה לוי אשכול שאמר פעם, התחייבתי אבל לא התחייבתי לקיים. זה נתפס כלגיטימי ולא קרה שום דבר אם הסכם לא יכובד. מה יעשו? יתבעו? זה לוקח המון זמן, לבתי משפט הרי יש זמן, בסוף מתפשרים אז לא נורא אם לא נעמוד בהתחייבויות. רשות מקומית חותמת על התחייבות לשלם עבור ביצוע עבודה. מאז החתימה לא הייתה פעם אחת שהרשות עמדה בהסכם שנחתם. מה יעשה הספק? יתבע? בוא נראה אותו.
2. מכרזים שברור כי לא ניתן לעמוד בהם. התנאים בלתי אפשריים. יש הסכמה בקריצת עין, בשתיקה המובנת לכולם ש…”יהיה בסדר”, “נסתדר כבר אחר כך” ועוד קומבינות מקובינות שונות. הן הספק והן הלקוח יודעים מראש כי לא ניתן לקיים את ההתחייבויות הנדרשות, אבל למי ולמה זה צריך להפריע?. סמוך על סחבק. נסתדר
3.מה שקובע בסופו של דבר במכרזים הוא המחיר. בתחום הייעוץ הארגוני כמו גם בתחום ה – IT לא ניתן
להעסיק אנשי מקצוע טובים ואיכותיים במחירי נציבות או במחירים שהסקטור הציבורי מוכן לשלם. אז מה עושים? משחקים בנדמה לי. קודם נזכה ואחר כך נראה איך נסובב את הלקוח כך שגם נוכל להרוויח משהו. חברות ניגשות למכרז כשלשני הצדדים ברור כי מי שיבצע את העבודה כמו גם איכות העבודה אינם עומדים בתנאי סף של מקצועיות ואיכות. זה מוביל לפשרות, מחלוקות ופיצוץ ההסכם
4. מדינה קטנה. היום אני צריך אותך, מחר אתה צריך אותי. אז מסתדרים. חוץ מזה אם הספק או הלקוח לא יעמדו בהתחייבות הם לא יעיזו, לרוב, לתקשר את אי ההסכמות כיוון שזה עלול לפגוע בשמם. ואף אחד לא רוצה לעבוד עם גורם שעושה צרות.
ובוודאי יש עוד סיבות נוספות.
לדעתי, מדובר באחת הרעות החולות האמיתית בישראל. תרבות ניהולית נסמכת על מספר אקסימות. אחת מהן התחייבת, תעמוד בהתחייבויות. אל תסבן, אל תתחמן, אל תעגל פינות. הבטחות יש לקיים. נקודה. לפני שניגשים למכרז תבדוק טוב טוב אם אתה יכול לעמוד בו. ולמי שמוציא את המכרז ראוי לומר אל תקבע תנאים שברור מראש כי נותן השרות אינו יכול לעמוד בהם. הנזק שנגרם גדול לאין שיעור מהעלות אותה תדרש לשלם במכרז הוגן וראוי.
תרבות ניהולית של אי עמידה בהתחייבויות היא תרבות ניהול של העולם השלישי. צריך להוקיע אותה ולעקור אותה מהשורש. מי שניגש למכרז ואינו עומד בהתחייבויות מן הראוי שיוענש כספית ע”י חילוט כל הערבויות ומניעת מועמדותו למכרזים עתידיים למשך מספר שנים. מי שמוציא מכרזים שברור שלא ניתן לעמוד בהם יועף לאלתר מתפקידו. זה נשמע נאיבי אבל… אולי זה יעזור לנקות את תרבות הניהול הישראלית מאחת הרעות החולות הגדולות ביותר בהן היא חולה ויצור סטנדרט של עמידה בהתחייבויות המהווה את אחד הסטנדרטים הבסיסיים בעולם העסקי.