נו באמת…

by yossikoren

נו באמת…

by yossikoren

by yossikoren

קרן ויולה רכשה את נגב קרמיקה ב – 335 מליון ש"ח. הבוקר אני קורא בדה מרקר ראיון שבו טוענים מקרובים להנהלה שהם הופתעו מהתרבות הארגונית של המפעל.

תגידו, זה רציני?

נתחיל עם הכותרת.
"מצאנו עובדים ותיקים שחשים שהמפעל שייך להם".
מצוין, נפלא, נהדר. זה אומר שיש מעורבות של עובדים, אכפתיות, קוראים לזה בלעז engagement. החלום הרטוב של כל מערכת ארגונית. המשמעות היא שאפשר לייצר דיאלוג, רצון משותף לשפר, ועוד ועוד. אתם מתייחסים לזה כאילו שזו בעיה.

לאחר מכן מגיע המשפט הבא: "הופתענו מהתרבות הארגונית במפעל"
וואלה?, הופתעתם?, שילמתם 335 מליון ש"ח והפתיעו אתכם עם התרבות הארגונית?, מי שעשה לכם את הדיו דיליג'נס או בדיקות הנאותות, לא לקח בחשבון את התרבות הארגונית?, אתם לא עובדים עם יועצים שיתנו לכם פרספקטיבה והתייחסות גם לפן הזה.

סורפרייז. אי אפשר להבין תרבות ארגונית דרך המאזן. כדי להבין תרבות ארגונית צריך כלים אחרים, שלא מופיעים במאזנים. ליועצים ניהוליים יש אותם. מזה שנים. נקודה נוספת, אתם בוודאי יודעים, זה כתוב בכל הספרים והמאמרים שתרבות ארגונית היא אחד הפרמטרים המרכזיים להצלחה/אי הצלחה של תהליך שינוי. פיטר דרוקר אמר לפני שנים. culture eats strategy for breakfast. זו הפתעה בשבילכם?.

נקודה נוספת, אתם גוף שבוודאי יש לו את כל הכלים להבין שבנגב להסתדרות מעמד חזק. מספיק לראות את מה שקרה בכי"ל, במפעלים בנאות חובב ועוד כדי לדעת שבאזור הדרום לעובדים יש כוח ומעמד, לא פעם יוצאי דופן, ביחס למקומות אחרים בארץ. למה?, תקצר היריעה מלהסביר. אבל כל מי שעבד קצת בדרום יכול לדעת את הדבר הזה.

ברור לי שהמפעל בקשיים, ברור לי שצריך לבצע שינויים. יש דרך לעשות זאת, עם העובדים. בטח אלה שמרגישים שהמפעל שייך להם.

כשמשלמים 335 מליון ש"ח על מפעל אין אכלו לי שתו לי, לא ידעתי, לא הבנתי, חשבתי ש… ועוד. צריך לכסות את כל ההיבטים. ויש כאלה שלא מופיעים בשום מאזן.

Top
שינוי גודל גופנים
ניגודיות