אוהדי הספורט בארץ עוקבים בפליאה ובהשתאות אחרי המסע המופלא של קריית שמונה לאליפות הליגה בכדורגל. צריך לפרגן להם. פריפריה, עם תקציב קטן יחסית לקבוצות הגדולות והמון רצון, מוטיבציה והנאת משחק הקבוצה של רן בן שמעון מובילה את הליגה בהפרש ניכר ביחס למתחרות האימתניות כמו הפועל תל אביב, מכבי חיפה ומכבי ת"א (האלופה הנצחית – לפני תחילת העונה)
עכשיו חידון קצר (לא נושא פרסים) לטובת אוהבי הטריוויה.
מה המשותף ל: הפועל רמת גן, הפועל כפר סבא, בני יהודה, הפועל יהוד,הפועל ב"ש?.
כולן זכו בתואר כזה או אחר …

אני מודה. יש לי שריטה. למצוינות.
למה?, לא יודע. אני מניח שזה נובע מהרבה סיבות, אולי פעם אצליח להבין.
בינתיים הפכתי את השריטה לתחום העיסוק שלי.
מה לעשות, שבלא מעט ממשקים ומפגשים עם ארגונים גם כשאני לא בעבודה אני בוחן את התנהלותם בעין המקצועית. (גילוי נאות, מאוד לא מומלץ לאמץ תפיסה זו, היא גורעת מההנאה – בוודאות).
השבוע התקיים במכון הכושר בו אני מתאמן "יום פתיחת עונת החורף".
יופי של רעיון, עושים הפנינג, מפנקים קצת את הלקוחות, שוברים שגרה, די ג'י, מוזיקה, תחרויות ספורטיביות נושאות פרסים, הדלקת נר ראשון של חנוכה, …

במילון העסקי מתודולוגיה מוגדרת כ:
 A system of broad principles or rules from which specific methods or procedures may be derived to interpret or solve different problems within the scope of a particular discipline. Unlike an algorithm, a methodology is not a formula but a set of practices
במילים אחרות מערכת של חוקים ועקרונות תהליכים וגישות שנועדו לפתור בעיות.
אם פועלים עפ"י המתודולוגיה אמורים בסופו של דבר לתת מענה לאתגר או לבעיה הניצבת בפני המערכת.
החלטתי לכתוב על כך בעקבות המשחק אתמול בין ברצלונה לריאל שהסתיים בתוצאה 3:1 לברצלונה. למרות שברצלונה התחילה את המשחק נורא ואיום וספגה שער אחרי …

תארו לעצמכם שיש לכם משאבים בסדר גודל של 500,000,000 אירו (במילים, חמש מאות מליון אירו או בעברית, חצי מיליארד אירו). חלק מהכוכבים והטאלנטים המוכשרים והמובילים בעולם נמצאים אצלכם. יש לכם בעיה קטנה, גם הארגון המתחרה הוא מצוין. בדיוק בשביל זה הביאו אתכם. להוביל, לקחת את הבכורה מהארגון המתחרה. ומה אתם עושים? מתנהגים כמו אחרון השפנים. באופן מניפולטיבי מנסים להפעיל לחץ על הסביבה ומאשימים את כל העולם ואשתו, לא לוקחים אחריות ומגלגלים אותה הלאה.
אני מדבר כמובן על מוריניו. האלכימאי, שמצליח להפוך את הזהב שיש לו ביד לזבל.

סוף שנת 2010 ותחילתה של 2011 הוא זמן טוב לסיכומים, שאלות וגיבוש כיווני פעולה לאיך ומה ניתן לעשות אחרת כמנהלים ויועצים. הבלוג SIX DICIPLINES הציג באחד הפוסטים האחרונים שלו רשימת שאלות שאם רוצים לענות עליהן בכנות זו יכולה להיות משימה לא פשוטה.
אני מביא כאן את השאלות העיקריות:
אתה/אני/אנחנו

האם הצבנו לעצמנו יעדים ב – 2010
האם השגנו אותם כן/לא/חלקי
מה אפשר/לא אפשר את השגת היעדים
מה אנחנו לומדים מכך
מהי התרומה הייחודית שלנו לארגון/לעסק

איזו מיומנות חדשה למדנו …

הרצאה של ג'אסו פרייד שעוסקת בקושי של עובדים לבצע את העבודה בעבודה.

ומי מפריע? מנהלים וישיבות. פרובוקטיבי ומעורר מחשבה עם 3 רעיונות לא שגרתיים של איך להתמודד עם המצב של אי אפשר לעשות את העבודה בעבודה. לא יודע כמה זה ישים, אבל זה בהחלט מעניין.

כל מי שעוסק בניהול תהליכי שינוי ולמידה ארגונית מכיר את המונח NIH – NOT INVENTED HERE.
לא הומצא כאן ולכן לא נאמץ את זה/ כי לא אנחנו פיתחנו/לא משלנו/לא מתאים לנו כי זה שלהם ועוד מגוון תירוצים.
לאחרונה אני מלווה תהליך בארגון בו יחידה אחת הצליחה להשיג יתרון ניהולי משמעותי על פני היחידה השנייה. פיתחה שיטות וכלי ניהול המאפשרים לה לנהל תהליכים באופן הרבה יותר אפקטיבי תוך השגת תוצאות יוצאות דופן באיכותן.

בביקור בברלין ראיתי כיצד עיר מודרנית בוחרת להתייחס לתושביה ולמבקרים בה.

קודם כל הזכות לשירותים (תרתי משמע). כמעט בכל מקום, ברחובות המרכזיים יש שירותים ציבוריים. המחיר לשימוש בשירותים נכון להיום 2.44 ש"ח (חצי יורו). נשמע לכם יקר? השירותים נקיים ומצוחצחים. פשוט תענוג.

הנקודה השנייה, הזכות למידע. ברחובות הראשיים של העיר יש מידע על המרחק מהנקודה בה נמצאים ועד למוזיאון, הפארק, …

כנראה שמדובר בספין. ועדיין מחייב התייחסות.
שכר הבכירים זוכה לדיון ותשומת לב ציבורית. הדעה היא שיש לטפל בו ולצמצם אותו. כאן ניתן למצוא נתונים על שכר הבכירים בחברות ציבוריות. על פי הנתונים מסתבר, שהשכר הממוצע לשעת עבודה של מנכ"לים עולה על שכר המינימום לחודש לעובד מן השורה. האמת? נשמע לי מטורף.
כיוון שיש דיון ציבורי, נראה שמקבלי השכר הגבוה יוצאים למלחמה. אתמול התפרסמה כתבה בכלכליסט שהיא קרוב לוודאי חלק מהמאבק להצדקת השכר הגבוה שהם מקבלים. משהו כמו אוי אוי אוי, תראו כמה קשה אנחנו עובדים. …

צביקה רול ואני מכירים כבר למעלה מעשור. על הרבה מאוד דברים אנחנו מסכימים, ועל אחרים אנחנו נהנים דווקא לא להסכים. זה מה ששומר על העניין במערכת היחסים הזו. בדבר אחר אנחנו ממש חלוקים, לא מסיבות רציונאליות אלא מסיבות דתיות. כדורגל. צביקה  שייך למחנה האדום ואני לצהוב. גם עם זה למדנו להסתדר. במהלך השנים יצרנו יחד כמה דברים. מצגות, סדנאות, ועבודות ייעוץ משותפות. מעולם לא כתבנו פוסט משותף. עכשיו זה בא. מה שהתחיל בשיחה שגרתית באמצע המונדיאל התפתח לכמה תובנות משותפות על הריאליטי הגדול בעולם שמתקיים אחת לארבע שנים. …