ערב לזכרו של המשורר הלאומי
אתמול בערב התקיימו ערבי שירה וזכרון למשורר הלאומי, המלחין, הפיזמונאי, המעבד המוזיקאלי, הצלם ואיש הרוח יצחק רבין. בכל מקום שרו את שירו הנודע והמפורסם אותו כתב, הלחין ועיבד "הרעות".
במהלך ערב הזכרון נשמעו בקושי, אולי בגימגום אולי בחצי פה כמה מילים על:
ההסתה, ביבי, שרון ושאר אלה שעמדו על המרפסת ההיא בכיכר ציון באוקטובר 1995 כשלמטה יש המון מוסת, אף מילה הס פן תרגיז את מחנה הדתי מבית מדרשים של הרבנים שנתנו לגיטימציה ופסקי הלכה, אף מילה על כך שראש השב"כ דאז כרמי גילון קרא לביבי אז ראש האופוזציה והזהיר אותו כי ההסתה תוביל לרצח, ביבי לא רק שלא הוריד את גובה הלהבות אלא הגביר אותן. אף מילה על אלה שהשוו את ממשלת רבין ליודרנט ומשתפי פעולה עם הנאצים.
כל אלה, כולם, נתנו לגיטימציה ליגאל עמיר.
עוד מילה על איך מטשטשים זכרון וגורמים לאובדנו. מכריזים שיום הזכרון הלאומי ליצחק רבין חל בתאריך העברי. ואז ה – 4 לנובמבר מאבד ממשמעותו. מאבד מכוחו, מעוצמתו.
אבל למה להעכיר את האווירה בערב לזכרו של הרבין שכתב שירים כל כך יפים, עיבד כאלה מנגינות והיה אחלה זמר וצלם מוכשר.
אני לא יודע מה הייתה מורשת רבין. לא חושב שהייתה לו מורשת. הוא היה רק ראש ממשלה נבחר בישראל שרצה להוביל את ישראל לשלום. שלום עושים עם אויבים. בגלל זה הוא נרצח ע"י שליח שעמד אחריו מחנה שלם. לא רק דתי. במדינה מתוקנת כל מי שעמד על המרפסת ההיא בכיכר ציון היה צריך לפרוש מהחיים הפוליטיים ולא להראות את פניו יותר בציבור.
את כל זה מנסים להשכיח. טוב הוא בסך היה מלחין, זמר, פיזמונאי, מעבד שכתב את שירו הידוע ביותר "הרעות", אהה כן והוא גם צילם את משפחתו באחלה צילומים.
לא ככה?
יוסי יקירי,
ממש לא ככה!
אוי ואבוי לנו אם מה שלמדנו מההסתה היא הסתה נוספת.
לא אומרת שלא צריך לבוא חשבון עם האחראים – אבל רק עם האחראים הישירים, שאחריותם מוכחת. וחלילה לנו לבוא חשבון עם מה שאתה קורא "המחנה הדתי".
תחשוב על זה עוד פעם.
ומה הקטע עם המשורר וצלם?
בדרך כלל אני מבינה את הבדיחות שלך, הפעם לא התחברתי.
שלך,
מיכל
אסור בשום אופן להכתים ציבור שלם
מיכל
מעולם לא דברו בארץ על האחראים. לפי אחת הדעות שמעון פרס מנע חקירה מעמיקה של הרצח כיוון שהיה זקוק לאנשי המחנה הדתי כדי להיות ראש ממשלה. מה שכמובן לא עזר לו.
כשבבתי הכנסת ברעננה ציבור שלם ביום העצמאות בשנת 1995 לא מוכן להתפלל את התפילה לשלום המדינה וראשיה, כפי המנהג המקובל בכל יום עצמאות בגלל רבין, כשמחלקים כרוזים בבתי הכנסת הקוראים לנהוג בו דין מוסר (להמית – למי שזה לא ברור) וראשי הציבור הדתי לא פוצים פה ולא מסלקים את אלה שעושים מעשים אלה מקהילתם ועוד ועוד מעשים מסוג זה אז זה לא קומץ, זה לא עשבים שוטים. המחנה הדתי עוד לא עשה את חשבון הנפש הנוקב שהוא צריך לעשות. למיטב זכורני זבולון המר שנכנס לתפקיד שר החינוך בממשלת ביבי ב – 1996 אחד המעשים הראשונים שעה היה ביטול היחידה לדמוקרטיה במשרד החינוך. מעשה קטן שמעיד על הלך רוח הרבה יותר גדול.
לגבי הקטע של המשורר והצלם.
כל הארץ מלאה ערבי שירה לזכרו. הצלם? ב yes דוקו ובחדשות ערוץ 2 הקרינו בשבת ואתמול המון המון סרטים שרבין צילם במסרטה הביתית שלו. מסתבר שרבין לא ממש היה רבין הוא בכלל היה טרנטינו.
יוסי
יוסי,
מסכים איתך לחלוטין. יום השנה לציון הרצח הפך לפסטיבל שירי שמאלץ ותו לא. במקום שהיום הזה ינוצל לדיון רציני ועמוק על הדמוקרטיה הישראלית, ההידרדרות החברתית והמוסרית בחברה שלנו מאז 1995 והיעדר המנהיגות, הפך היום החשוב הזה לריק מתוכן.
בשם הרצון לשמור על התקינות הפוליטית ולא להרגיז אף אחד מיטשטשת האמת: רבין נרצח בשל היותו אדם פוליטי שהוביל מהלכים שעוררו התנגדות בקרב חלק לא קטן בציבור. הרצח צמח על קרקע פוריה של הסתה שהתחילה במנהיגי הימין (שרובם לא טרח להתנצל על כך עד היום, כולל האדם ש-"מנהיג" היום את המדינה) והגיע עד למפגינים משולחי רסן.
מישהי ששימשה כיועצת של פרס סיפרה לי שלפני כמה שנים הגיעו אליו מארגני עצרת הזיכרון כדי להגיד לו שהשנה יופיעו בעצרת רק זמרים ולא פוליטיקאים. פרס שזעם על האיוולת הזאת אמר: "מה זאת אומרת רק זמרים ולא פוליטיקאים? ומה היה רבין בדיוק? זמר?". אני חושב שזה מסכם את הכול.
דניאל
תודה על התגובה והתמיכה.
אני חושב שחשוב להזכיר כל שנה מחדש את הנושא, את מי שהסית והלך לפני ארון המתים וטען "שלא ראה" ועוד ועוד.
היה עיתונאי בעיתון הארץ (הוא נפטר) ששכחתי את שמו. הוא כתב טור ביום שישי שבועיים לפני הרצח שבו ציין כי בהפגנות של אנשי הימין פני השוטרים מופנים פנימה אל המפגינים ואילו בהפגנות של אנשי שמאל פני השוטרים הם כלפי חוץ כדי להגן עליהם מבריוני הימין. לא אשכח את שורות הסיום של המאמר: הוא כתב בצורה מפורשת שאם המצב ימשך (כמו שהיה באותם הימים) רבין ירצח. שבועיים אחרי זה במוצאי שבת זה קרה.
נזכרתי
שמו של העיתונאי אריה כספי. שם המאמר "מי על הכוונת" תאריך המאמר 20.10.1995.
מבריק ונכון כל כך…
הזכיר לי פוסט ישן שכתבתי בנושא, מוזמנים…
http://cafe.themarker.com/view.php?t=187475
הוסף תגובה !
הרשמו לעדכונים:
ברשת:
חברים
כוכבים
חומרים וכלים
מצגות
משאבי אנוש
כלים
כתבתי ואהבתי (במיוחד)
המוגבים ביותר
ענן נושאים
"פיתוח ארגוני" אסטרטגיה ארגון לומד וניהול ידע הדרכה ייעוץ ופיתוח ארגוני משאבי אנוש ניהול ומנהיגות ניהול זמן ניהול שינויים ניהול שינויים ארגוניים שיפור ביצועים ארגוניים שרות ושימור לקוחות תרבות ארגונית© 2009 יוסי קורן | אתרי וורדפרס | מעצב אתרים