ההסתבכות של פעולת המשט גרם לביטול המוני של הנופשונים לטורקיה. בצדק. לא חושב שישראלים צריכים לנסוע למדינה שבוחרת לנהוג כלפינו באופן בו היא נוהגת. פועל יוצא של ביטולים אלה יצר מצב של לקוחות שמחפשים יעדים אחרים, תחליפיים. היום פורסם בידיעות אחרונות שמחירי הטיסות והנופשונים למקומות אחרים בעולם עלו בעשרות אחוזים.
אתם מבינים?, יש אפשרות לעשות קופה, אז לא נעשה כמה גרושים?. למה מה קרה? החמדנות, הגרידיות, הקומבינטוריקה הישראלית במיטבה. אפשר לדפוק מישהו ולעשות עליו קופה ולהרוויח עוד קצת אז למה לא?
לטעמי חברות הנסיעות, סוכני הנסיעות, וכל מי שקשור לענף היה צריך לבוא ולהגיד דבר פשוט. לקוחות נכבדים, צר לנו על כך שנדפק לכם הכול כלול בטורקיה, אבל יש לנו אלטרנטיבות וזה לא יעלה לכם אגורה, אלא אם אתם תרצו לשדרג את המלון, הקלאב, או הדיל שבחרתם.
איזה גדולים הם היו יוצאים?. תותחים. זו דרך לשדר ללקוחות אנחנו דואגים לכם, לא מנצלים אתכם. אתם לא פרה נחלבת, אלא אנחנו רואים בכם לקוחות שרוצים שתהיו שלנו לאורך זמן. איפה? מי חשב על גישה כזו? איך שראו הזדמנות, יאללה נעלה מחיר. החמדנות הישראלית במיטבה.
למען ההגינות צריך להגיד שסוכני התיירות אינם לבד. יש להם פרטנר לנושא. הלקוח הישראלי. זה שלא מגלה נאמנות, זה שמוכן בשביל הנחה של עוד 2 שקל לוותר על שרות טוב יותר העיקר לחסוך את 2 השקלים. כי אם הלקוח הישראלי היה מגלה נאמנות לספקים שנותנים לו שרות טוב ולא מוטה מחיר בכל מחיר, היה כדאי לסוכני התיירות לנקוט בגישה של לא נעלה מחיר כדי לשמור אתכם לקוחות שלנו.
כנראה ששני הצדדים מכירים האחד את השני היטב. ללקוחות אין נאמנות, לסוכנים אין מחויבות.
אז שני הצדדים גדולים בלצאת קטנים. מאוד.
מצד שני – נראה לי שהמשט הזה די פתר לי את ההתלבטויות לגבי לאן כדאי לנסוע הקיץ.
להיות בחו”ל כרגע זה לא כזה שוס גדול.
נמאס, פשוט נמאס מכל ההאשמות האלה, כל הקריאות לאחדות וכדומה, להטלת האשמה (הסמוייה או היותר גלוייה) של אנשים טובים באנשים טובים אחרים.
עד ’67, ישראל (ואני נמנע – בכוונה מודעת – מהשימוש במונח “מדינה”… שאלו אותי למה…) והעם היושב בה זכו לכבוד (ויש היאמרו יראת כבוד) מצד כל הסובבים אותה, כולל האויבים. ישראל יישמה את הרוח הייחודית שלה, את תבונתה, בשביל להשיג הישגים יוצאי דופן, בכל המישורים. תפיסתנו את עצמנו, כחלשים המתמודדים כנגד כל הסיכויים, פשוט הכריחה אותנו לנקוט ב- “כוח הרוח”, ב- “כוח המוח”…
ואז היתה תפנית חדה.
אין ספק שאנו חזקים יותר מכל אויב מזדמן. אין ספק.
אבל – באותה מידה – אין ספק שאנו הרבה, הרבה, הרבה פחות חזקים משכנינו (לבטח כשהם מתאחדים נגדנו) ובאותה מידה הרבה פחות (מדי…?) חזקים נגד דעת הקהל. אז הקהל הוא טמבל – אז מה? טיפש עם יוזמה הוא אחד משני הדברים היותר גרועים מפצצת אטום, על-פי הבדיחה. ודעת קהל נגררת (כי הקהל טיפש – מעצם היותו קהל, ומחקרים התנהגותיים תומכים בזה!) אחרי כמה חכמים שבטוחים שהם הרבה יותר חלשים אבל זה לא עושה אותם פחות נחושים (אם כבר – הרבה יותר נחושים…) “להכניס לנו” – דעת קהל נגררת אחר כמה בעלי יוזמה – מסוכנת ביותר.
ואנו מוחרים להתמודד במערכה הזו – פעם אחר פעם – בשיטות אשר הוכחו מזה 40 שנה כלא יעילות, נכשלות, ומזיקות. מאוד מזיקות – לא רק לטווח קצר, אלא, ובעיקר, לטווח ארוך.
אם לא יהיה שינוי – אין לנו קיום כאן. חד משמעית.
והסברה…? הסברה אינה יותר מתרצנות שלאחר מעשה. דיבורים לא ישנו דבר, בייחוד לא אחרי שנזק נעשה. וכולם מבינים את זה – יותר מכל מתנגדנו…
ו-“להתגייס למלחמה”…? “לגבות”…? למרות שאישית אני מעבר לשלב הלחימה, ויש לי חברים שבנם איכשהו מעורב בזה, וחבר טוב שלו נפגע קשה, ולמרות שרגשית כואב לי, מה שהרבה יותר כואב לי זה הטמטום הבוטה, הזלזול הבוטה, ביריב, והבטחון הבוטה ב- “חוסן ידינו וכוח זרוענו”. שאגב – הופרכו – פעם אחר פעם – לאורך 40 השנה האחרונות.
אנו חיים באשלייה. חיים בחלום. החלום היה לא כל-כך נורא עד לפני 40 שנה.
מאז הןא סיוט שהולך ומחמיר בכל דקה נוספת שאנו ישנים, שאנו חולמים.
כעת, אם מישהי/ו מעוניינ/ת לשוחח עימי על זה – בבקשה.
בלי מעצורים.
אודרוב.
“צר לנו על כך שנדפק לכם הכול כלול בטורקיה, אבל יש לנו אלטרנטיבות וזה לא יעלה לכם אגורה” – סליחה, אבל אלו שטויות.
מרגע שהוזמנה חבילת נסיעות יש התחיבות חוזית של משרד הנסיעות מול הספק – קרי המלון בטורקיה. אם המשרד יבטל את הדיל שלא מהסיבות שמופיעות בחוזה, משרד הנסיעות יאלץ לשלם במקומך את עלות החבילה.
משרדי נסיעות זה תחום עם מרווח רווח צר יחסי (כי כולם מציעים אותו דבר). אין להם אפשרות כלכלית לשלם במקומך את החופשה שבחרתה לא לקחת.
ולמה עולים מחירי החופשות במקומות אחרים? ההיצע נשאר קבוע, אבל פתאום יש יותר ביקוש. המקומות הזולים (בטיסות, מלונות וכו) אוזלים ומה שנשאר יקר יותר. סוף סיפור.
אז די להשתלחויות וההכפשות. לחשוב קצת לפני שכותבים.
שלום שי
לפי הכתבה בידיעות מדובר בעליה פתאומית של עשרות אם לא יותר אחוזים בין לילה, במחירי הנופשונים והטיסות.
יש מילה אחת שלא מוזכרת בתגובה שלך. שרות. אם הייתה מחויבות אמיתית ללקוח, אם המארגנים וסוכני הנסיעות לא היו דואגים רק לצד הכספי אלא היו דואגים גם לצד השרותי, הם לא היו מעלים את המחירים בין לילה.
שים לב גם מה אומר סוכן הנסיעות בכתבה: הביקוש עלה אז ביטלנו את כל המבצעים. במילים אחרות, יאללה אפשר לעשות קופה, קדימה הסתער. למה ביטלו את המבצעים?, איפה המחויבות ללקוח שכבר שילם?
המטה ללוחמה בטרור הוציא הנחיה לא לנסוע לטורקיה. נשות הדיפלומטים פונו. מה אמור לעשות אזרח מן השורה לעשות?
אם לסוכן הנסיעות יש בעיה שיואיל לפנות לממשלה ולדורש פיצוי, או שיבטח את עצמו כנגד אירועים מן סוג (רמז, אם יש ביטוח הוא בודאי עולה כסף, אז במחשבה שניה… 🙂 )
בקיצור, לא צריך לגלגל הכל על האזרח/הלקוח. אפשר היה למצוא אלף ואחת דרכים יצירתיות לתת שרות, לצאת נשכר ולא להצטייר כגרידי.
יוסי