מתישהו בשנות ה – 90 העברתי קורס למנהלים בחברת בזק שהייתה אז מונופול. במפגשים ישב אחד מהאנשים החזקים בבזק, איש ועד מאזור חדרה.
מצד אחד הוא הבין שבזק נמצאת בפני שינוי ארגוני דרמטי, מצד שני כאיש ועד תפקידו היה לשמר את הדינוזאור המונופולי ולדאוג לעובדים, גם אם אין בהם צורך. במהלך הסדנא ראיתי כיצד הוחלפו טיוטות של הסכמים וניסיונות נואשים לעצור את הסחף של הפיכת בזק לחברה ציבורית.
כיועץ היה מעניין ומרתק לראות את האיש הזה (ששכחתי את שמו), נלחם את מלחמת האתמול, ניסיון נואש לשמר את ההיסטוריה. הסוף ידוע, בזק הפכה לחברה ציבורית הנסחרת בבורסה. היא הרבה יותר יעילה, מודרנית, נותנת שרות ומביאה ערך ללקוחותיה. כבר לא צריך לחכות שנים לקו, לא צריך לחכות שבועות לטכנאי. זה לא שאין פה ושם תקלות, אבל ההפרטה והתחרות עשו לבזק רק טוב.
למה נזכרתי בסיפור הזה?
כי בזמן האחרון אני שם לב שההיסטוריה חוזרת על עצמה. חברות, פרטנר, סלקום ופלפון, עושות הכל מכל וכל כדי למנוע את תחילת פעילותם של המפעילים הוירטואליים. זו המלחמה של אתמול. חברות הסלולר לא יודעות אבל הן תפסדנה, בדיוק כמו שבזק הפסידה במאבק נגד התחרות. הן יכולות לדחות, לעכב, להגיש בגצ”ים ושאר הטריקים שנמצאים באמתחתם של עורכי דין, יועצי תקשורת וספינולוגים. הם יפסידו בדיוק כמו שבזק הפסידה במאבק נגד התחרות.
מה חברות הסלולר יכולות לעשות?.
הן יכולות להפסיק להלחם את המלחמה של אתמול ולהתחיל את המלחמה על ליבו וכיסו של הצרכן, זו המלחמה של מחר. הן צריכות להתחיל להשקיע בשרות ומתן ערך ללקוחות, להציע מחיר ושרות טובים יותר, שקיפות בחשבוניות ושאר הנושאים שמגבירים את נאמנות הלקוחות למותג. להשקיע אנרגיה ומשאבים באיך כן להתמודד עם התחרות ולא איך למנוע אותה.
הסוף ידוע, השאלה היא עד כמה חברות הסלולר תגענה מוכנות אליו.
אתה צודק במאה אחוז.
זה קצת כמו דרכן של כל מיני טכנולוגיות מיושנות לנסות ולהשמיע את פרפורי הגסיסה שלהן ברבים, כדי שכולם ישמעו ואולי הן תצלחנה להחזיר את הדיסקט לשימוש..
ההבדל היחיד בדוגמא שנתת, הוא בעניין הוועד של בזק.
גם הרבה אחרי שבזק הפכה לחברה ציבורית, נסחרת וכו’ – הוועד שלה עדיין שולט בה, מחזיק אותה בביצים, ומונע התייעלות אמיתית.
כמי שעבד במשך כ-3 שנים בחברה באמצע העשור האחרון, אני יכול לומר לך שההנהלה של החברה היא אותה הנהלה של “דינוזאורים”, ההצבעות לוועד עדיין מכורות מראש, וכל אדם חדש שמנסה להכנס לשם, נתקל בחומה בצורה של “אנשי שלומינו”.
כניסוי שהיה אמור להיות מצחיק למדי, מישהו מחבריי בבזק ניסה “להריץ” אותי לוועד הארצי. זה כמעט עלה לי במקום עבודתי (וגם לאותו חבר), והגיע למצב שהישוו אותי לאויב הציבור מס’ 1, לפחות בבזק (ואני לא מגזים – האיש שמולו הייתי אמור “להתחרות” – וכל זה היה לא אמיתי בכלל, כאמור – השווה אותי ל”רוצח של דמוקרטיה”, והיו צריכים להסתיר אותי ממנו בתוך האגף בו עבדתי).
כך שמוקדם עדיין להספיד את הדינוזאורים בבזק.
גם לגבי היעילות אני יכול לומר מילה או שתיים – במיוחד כשמנהל ישיר מנסה להכניס אותך לקורס, שייתן לו יוקרה (למרות שאתה כבר שולט בחומר המועבר ויכול להעביר את הקורס בעצמך – דבר שקרה לי לפחות פעמיים בזמן שהותי בחברה), ולא לשלוח אותך לקורסים שעושיים באמת להוסיף לך ידע ומקצועיות.
בניגוד למה שכולם חושבים, בזקאולי נשמעת כמו סוס עבודה יעיל, אבל יש בתוכו הרבה פילים לבנים, שהיה עושה טוב לחברה לו היתה נפטרת מהם.
היי גיא
אני מניח שבזק עדיין לוקה בחוליים מהעבר. לא קל לטפל בדינוזאור כזה גדול. ובטח מי שעבד בה מכיר את המורכבות יותר ממי שמסתכל מן החוץ. יחד עם זאת כלקוח יש לי את המייל של מנכ”ל בזק. כתבתי לו בעבר כשלא הייתי שבע רצון, נעניתי במהירות ופתרו לי את הבעיות תוך שביעות רצוני המלאה. אני מניח שקרן אייפקס ואלוביץ’ ידעו מה הם עושים כשקנו את בזק.
לא פשוט להיפטר מכל הפילים הלבנים מיד. לבני ישראל לקח 40 שנה במדבר כדי לברוא את עצמו מחדש.
המסר בפוסט שלי הוא פשוט. במקום לראות את המתחרים כמי שבאמת צריכים לאתגר את הארגון ולהביא אותו ליכולות וביצועים טובים יותר, חברות הסלולאר, כמו לא מעט ארגונים אחרים, נוקטים בכל תרגיל אפשרי כדי לא להתמודד עם המציאות העסקית שקורמת עור וגידים אל מול עיניהם.
אנחנו רואים איך הן מחמיצות הזדמנות להיות טובות יותר. הן צריכות להפנים את זה שלא תהייה להן ברירה, כמו שלבזק לא הייתה.
יוסי
יוסי,
הלא זה מזכיר, במידה רבה, את שאלת זכות-היוצרים של יוצר (ומפיק…) ביצירתו, לעומת הורדת יצירות מהרשת…
אם המפעילים הסלולריים חכמים, הם עומלים – במקביל – על אסטרטגיות שיווק דשות.
העניין הוא, שבתחרות כזו קשה ופרועה, קשה מאד למצוא אסרטגיית-שיווק שלא תחוקה מיד על-ידי המתחרים.
למה הדבר דומה?
לסימון גבולות בביצה טובענית בה הקרקע כל הזמן זזה…
לא?
רונן
מסכים אתך שמדובר בעולם מורכב, מסובך ולא פעם קשה לחיזוי. הפוסט מנסה להתמקד באופן שבו ארגונים מנסים כל הזמן למנוע תחרות, להקשות על אחרים להיכנס לשוק, למרות שברור לחלוטין שמלחמה זו נועדה לכישלון.
לטעמי, ארגונים אמורים להפנות את האנרגיה, המשאבים, היכולות והפוטנציאל שלהם לכיוון שמטרתו להפוך את הצעות המתחרים לפחות אטרקטיביות. לרוב הן עושות זאת באיחור. נכון שהיום יותר קשה להפוך לקוחות לאוהדים, יחד עם זאת הדוגמא הבולטת ביותר היא חברת אפל על מגוון מוצריה שהצליחה להפוך הרבה לקוחות לאוהדים מכורים. זה צריך להיות המודל של חברות הסלולר ולא המלחמה חסרת התוחלת, לנסות ולמנוע ממתחרים וירטואליים להיכנס לשוק.
יוסי
העניין אינו בזק או חברות הסלולר למיניהן, התהליך מולן יתייצב בסופו של דבר. כי בסופו של יום המחירים של כל המפעילים כולל הוירטואלים יהיו דומים.
אבל קיים פה מונופול אחר שאף אחד לא מייחס אליו וזו חברת החשמל, כמה יזמים רצו להקים חברה מתחרה ולא הצליחו. מי שיושב על השלטר הוא הוועד של חברת החשמל, נסו להתייחס לסוגיה זו
מודי
יש דברים שכנראה לא יקרו בגלגול הזה. 🙂
מעבר לכך יתכן ויש מספר תחומים שבהם לא כדאי להפריט.
נדמה לי שההפרטה של החשמל בקליפורניה(אם אני לא טועה)יצר מצב של חוסר בחשמל, כנ”ל הפרטת הרכבות בבריטניה שיצרה עומסים ובעיות תחבורה קשות.
אני לא חסיד של הפרטה בכל מחיר. אני חסיד של שרות טוב ואיכותי. גם אם הוא שייך למונופול.
יוסי