ששת קוראי יודעים שאני אוהב לעשות חיבורים בין ספורט לניהול. אתמול ניתנה לי עוד הזדמנות. 
דיוויד בלאט מאמן מכבי ת”א הודיע שהוא הולך להגשים את חלום ה – NBA. מאחל לו הצלחה. 
עכשיו מכבי מחפשת את המועמד הבא לאימון. אחד השמות המוזכרים הוא גיא גודס. עוזר המאמן של בלאט.
השאלה הניהולית שמעניינת אותי היא האם מי שהיה במשבצת מספר 2 יכול להיות גם מספר 1?. 
חלק מכם יגיד בוודאי, אין שום בעיה. גם בלאט היה מספר 2 של פיני גרשון. לא רק זאת, הוא גם מונה לתקופה כמאמן מכבי ת”א ובשלב מסוים של העונה ההנהלה החזירה את גרשון לאמן ובלאט חזר להיות עוזר מאמן. ובכל זאת, התשובה לטעמי לא טריוויאלית.
יש לא מעט שאלות שאפשר לשאול סביב נושא זה, שאלות של אופי, אגו, יכולת מקצועית, מיומנויות, יכולת לעמוד חשוף בחזית כשאין מישהו שמחפה עליך או אין איפה להסתתר, היחס של השחקנים, שקודם היית עבור עוזר, מספר 2 ועכשיו צריך להיות ממוצב כמספר 1. היכולת להתוות את דרכך שלפעמים שונה מדרכו של מי שהיה לפניך. הנעליים (הגדולות הפעם) של המאמן הקודם שצריך להיכנס אליהן. לא מעט סוגיות ניהוליות, התנהגותיות ואישיות שצריך לשקלל כדי להגיע להחלטה.
מצד שני אולי זו הדרך ללמוד, להתפתח, להבין איך הדברים עובדים ואז לקחת את המושכות. 
בארגונים מסוימים, בעלי תרבות ארגונית בריאה, אחת ממשימות המנכ”ל היא להכשיר את היורש שלו. זה לא קל. מנכ”ל צריך להכשיר את זה שיחליף אותו. 
אחד הפתרונות המועדפים עלי הוא שמספר 2 יעזוב את המערכת ויהיה מספר 1 בארגון או קבוצה אחרת. ירכוש ניסיון כמספר 1 ואז יחזור לאמן/לנהל את הקבוצה/הארגון בהם היה מספר 2. יודע שיש בסוג כזה של פתרון סיכון. אבל…כנראה שאין פתרונות קסם.