קודם זו הייתה אפריקה ישראל, עכשיו זו צים של החברה לישראל והשד יודע מה עוד מצפה לנו בשבועות הקרובים. מקריאת העיתונות הכלכלית עולה כי הן אפריקה ישראל והן צים התרחבו בשנות השיא וכנראה לקחו סיכונים לא סבירים שכיום, בעיצומו של המשבר הכלכלי הביא אותן למצב בו הן מתקשות להחזיר את החובות למי שהשקיע בהן.
מצד אחד, השקעה במניות ובחברות אינה תעודת ביטוח ואין רווחים מובטחים, מצד שני אם החברות אינן מרוויחות מספיקות האנליסטים מורידים את ההמלצות למניה והיא צונחת בעשרות אחוזים, מצד שלישי אנו מצפים מחברות להתנהל באחריות תוך ניהול סיכונים כזה שלא ימצאו את עצמם במצב של חדלות פרעון.
כאן נכנסים לתמונה הדירקטורים. אלה שבישיבות הדריקטוריון אמורים להוות “מועצת חכמים” שמכוונת את ההנהלה, שומרת שהסיכונים שתיקח יהיו סבירים ושואלת את השאלות הקשות שצריך לשאול כדי למנוע מהחברה להגיע למצב שאליו הגיעו אפריקה ישראל וצים. הציטוט הבא לקוח מהרצאה של משה טרי יו”ר הרשות לניירות ערך בשנת 2007 על תפקיד הדירקטורים: ” הגדרת תפקיד הדירקטור קבועה קודם כל בחוק עצמו: חוק החברות קובע שתפקידו של הדירקטוריון הוא להתוות את מדיניות החברה ולפקח על ביצועי המנהל הכללי ופעולותיו. כחלק מתפקידם מוטלות על הדירקטורים חובות זהירות וחובות אמון. חובת הזהירות משמעותה כי הדירקטור ימלא תפקידו כראוי ולא יתרשל בביצועו, וינקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לחברה. חובת האמונים משמעותה כי הדירקטור חייב לפעול כאשר לנגד עיניו עומד רק אינטרס אחד – האינטרס של החברה ולא שום אינטרס אחר. הטלת חובת האמונים על הדירקטור נועדה להבטיח את טובת החברה ואת טובת ציבור המשקיעים.”
לא יודע מי הם הדירקטורים בשתי החברות האלה, מה הם עשו בדירקטוריונים ואיך הם מילאו את חובתם. אבל זה שהחברות האלה הגיעו לאן שהגיעו אומרת דרשני ומחייבת בדק בית רציני בכדי למנוע הישנות מקרים כמו אפריקה ישראל וצים.