אם יש משהו שאני מצטער עליו זה שלא השקעתי יותר בלימודי מתימטיקה וסטטיסטיקה. מגיל צעיר מאוד היו לי מורים פרטיים שקבעו אצלי את התפיסה שאני לא מספיק טוב במתימטיקה. חבל.
השבוע נתקלתי ב – TED בהרצאה קצרה של פרופסור ארתור בנג’מין שעוסקת בנושא הצורך ללמוד סטטיסטיקה כיוון שהיא מפתחת את החשיבה. צודק
בשנים האחרונות גיליתי את קסם ה – KPI קיצור ל – KEY PERFORMANCE INDICATORS. רשימת מדדים העוזרת לארגון ולמנהליו למקד את המאמצים במקומות הנכונים והראויים. מדהים איך זה משפר את הדיאלוג בין המנכ”ל ליועץ. פתאום יש שפה משותפת, יש יכולת לבחון את איכות של עבודות ייעוץ אבל הרבה מעבר לכך זה משפר ללא הכר את עבודת הארגון. נגמרו הסיפורים מתחילות העובדות.
מדדים לא באים במקומות תחושות, הרגשות מחשבות, הם ממקדים, מאירים, ושמים פרוז’קטור גדול בפינות שלא תמיד היה קל או הארגון רוצה לראות.
בעבר עסקתי לא מעט בהכשרת יועצים ארגוניים. אם היום היו מבקשים ממני לבנות קורס כזה הייתי מקדיש חלק ניכר ממנו לניתוחים סטטיסטיים וקביעת מדדי ביצוע. אני יודע מה זה עשה לי כיועץ איך זה שיפר את עבודתי והסתכלותי על תהליכים ארגוניים אבל מה שיותר חשוב אני יודע מה זה עשה ועושה ללקוחות אתם אני עובד.
יוסי היי,
פוסט מעניין, תודה.
שמתי לב לאחרונה שיש “מגמה” כזו של הסתכלות ‘כמותנית’, דהיינו: (לשוב ולהדגיש את חשיבותה של סטטיסטיקה) בכמה ספרים מעולים שקראתי לאחרונה: למשל, “תעתועי האקראיות” ו “הברבור השחור” של טאלב, “רעש” של יעקב בורק, ועוד.
המרתק בעיני הוא שההדגשות שלהם את הנושא נאמרות בהקשר ללמידה, לידע ולהתייחסות לידע כאל מרכיב בעשיית החלטות בארגונים. כלומר, הטענה שלהם היא שיש לשוב ולהתמקד במדידה ובמדדים על מנת לאמוד האם הושגו תוצאות, או לא.
מנגד, ועל סמך מה שאני לומד וקורא בשנים האחרונות על כיווני ההתפתחות בניהול, דווקא ההסתכלות ה “איכותנית” תופסת מקום הולך וגדל: כלומר, האתגר שמנהלים מתמודדים עימו הוא לא המדידה והמדדים, אלא כיצד להביא לכך שהמנהלים והעובדים בארגונים יעמדו ביעדים שלהם, וכיצד להביא אותם לכך שיעמדו בהם. הניסיון של מנהלים ושל ארגונים מלמד שדווקא מרכיבים ‘רכים’ מביאים לכך, ופחות מרכיבים כמותניים.
אהלן יגאל.
שמח לשמוע ממך.
אני חושב שהגישה הנכונה, ואת זה כתבתי גם בפוסט, הוא שיש לשלב בין גישות כמותיות ובין גישות איכותיות. לא רק האם עמדת ביעד אלא גם איך עמדת בו. כתבתי את הפוסט בעקבות ייעוץ במספר ארגונים שבהם נושא המדידה והמדדים נמצא בקושי בחיתוליו. לטעמי המרכיבים ‘הרכים’ עוזרים להגיע לתוצאה אבל התוצאה צריכה להמדד במרכיבים ‘הקשים’. בעיני זה דיאלוג מתמיד ומרתק בין שתי גישות שצריך לשלב ביניהן